שיר תודה והוקרה - לקבוצת ש.ש.ש - על גג העולם עם איתי שביט

לפני כשבועיים וקצת יותר,

יצאו לדרך 10 מטיילים,

לא הכירו אחד את האחר –

וידעו רק  בערך, למה מייחלים...

חלקם מהקיבוץ, מהכפר והעיר

ובראשם, איתי, מדריך מנוסה וקצת יותר צעיר.

חבורה לתפארת שהתאמנה בקושי

בעליות, ירידות ובמצבים ללא דופי,

חרקו שיניים, נשמו ולקחו אויר

וקמו כל יום לטרק, במזג אויר, יחסית בהיר.

גבי – ותיק ההולכים מקפץ כאיילה,

ולצידו יפה, שלו, יפה וקלה.

לינה בראש הכיתה – כמו בחיים,

נותנת את הטון ובזכותה – נעצרים ומחייכים.

יואל שלה, אלוף החידות, צועד לידה ותומך – נגד מעידות.

איריס שלנו  - הבנימין בקבוצה,

מחייכת, מצלמת ואף תמונה לא מחמיצה.

מהקיבוץ הגיעו פיצי ואסתר

שאהבה להם לטבע, הליכה ושירה –

פיצי הולך בקלות ומהר –

ואסתר על אף אבן לא תוותר...

ובסוף הטור מבין העשרה –

שלושה מושבניקים סוגרים את השורה:

דובי שמלהיב אותנו בבדיחות וחידה,

גנש הלא הוא נחמיה-משה

שמקל בידו, מאסף את החבורה.

ואנוכי, פיקו, שקוראים לה גם שרה,

מנסה כוחי במילים, חרוזים ושירה...

אז היה לנו כיף וחוויה מעולה,

ואלפי תודות והוקרה גדולה - 

לאיתי – שהוביל את חבורת חסמבה חסמבה חסמבה – סימן לעצירה.

או אם תרצו קבוצת  – ש.ש.ש. (שיבא, שור ושטרונגול...) 

שמנצחת כל  עלייה ומדרון תלול....

ושוב – היה נהדר, מקסים ואלפי תודות לך  איתי,

בתקווה להתראות שוב, - אנחנו כבר מחכים  - אז מתי?

ושכחתי – המון תודה לבאצ'י המקסים,

שיודע את "אל המעין" , כבר לשיר...

כתבה: פיקו – שרה גנות