טרק EBC

כתבה - רוני לניס

לאיתי שבלעדיך, כל זה לא היה קורה...

הכל החל במייל מרפי, "את באה?" הוא שאל, קראתי, טיול ל- EBC. קראתי את המסלול ועניתי: "בטח"

חיכנו שאיתי יחזור מטיול אחר ונדע אם יש לנו מקום...

את החיוך של איתי שמעתי כבר בטלפון. לאחר שיחה מאוד מאושרת עם איתי שאמר" "שהכל בראש", התעודדתי וקראתי שוב את המסלול...

יום אחד, קצר,
3 שעות מלולקלה,
 יום אחד ארוך ויותר קשה,
אחריו יום התאקלמות, יום מנוחה נעים בכפר – "התאקלמות".
היום הרביעי, לא ארוך במיוחד, רק 600 מ' עליה בגובה.
יום נוסף קשה ועליה של 400 מ' וכבר עוד יום "נוחה" והתאקלמות לגובה.
ושוב יום מאומץ וכבר היום האחרון...

סה"כ:
ארבעה ימים קשים,
 שני ימי "מנוחה"
 ועוד יום שתוך שעתיים מגיעים...
נוגעים במטרה וכבר הדרך חזרה...

מבחינתי, הייתי בכושר שיא, חודשים של אימונים קשים, יום-יומיים בבריכה, הליכה במדבריות המלח של בוליביה בקור מקפיא, הלכתי על קרחונים ואיים של אחו אלפיני בטיול לחוג הקוטב הצפוני, הליכה ביערות הגשם בפרו – סמכתי על עצמי שאוכל...

ואז,
הגיעה האמת המרה וטפחה על פני, כל יום "קצר" טומן בחובו עליות וירידות...
יום "הסתגלות" הוא יום מאומץ מאוד כדי שהגוף יסתגל ויתאקלם...

להישאר בכפר???
איתי הבין שלקח על עצמו משימה לא פשוטה בלשון המעטה, אבל בשקט שלו הוא נסח בי בטחון שהמשימה אפשרית.
איתי אמר לי: "כל יום, הגוף מסתגל, השרירים מתחזקים ויהיה יותר קל..."
וכך, כל יום עם עזרה של הצוות (דורג'ה וסוריה) והשקט והביטחון של איתי, התקדמתי...
עד ליום בו הגעתי ל"פסגה", פסגת החלומות.
זה היה מסע פיזי קשה,
מסע מנטלי לא פשוט,
ומסע רוחני – ענק!!!

הדרך למטה כבר רצה, יום ועוד אחד ועוד אחד...
ייקח עוד זמן רב לעכל ולעבד את החוויות שהן לתמיד חלק ממני וממה שנהייתי ועל כל זה תודה!!! לך איתי שחלקך רב במי שנהייתי.

רוני לניס